אם לא ארגיש בנוח לדבר ולשתף?

שאלה חשובה. אחת המטרות הראשוניות בטיפול דינאמי הוא יצירת קשר ואמון בין המטופלת למטפלת מתוך ההבנה שכדי להפתח באמת ולהרגיש בנוח לחשוף ולהיחשף,

חייב להיות מרחב רגשי בטוח ונעים.

זה רק הגיוני שלא תרגישי מיד בטוח לחשוף את כל כולך ואף יותר מזה, תת המודע שלך לא יחשוף מיד את כל רחשי ליבך.

לכל אחת יש קצב משלה וזה ידוע שהתכנים העמוקים באמת (שלפעמים לא נמצאים אפילו במודעות הערה של המטופלת), מגיעים בזמן הנכון ביותר, כשיש מוכנות רגשית ומרחב בטוח.

כמו בכל קשר מיטיב, האמון הולך ונבנה עם הזמן.

אם יהיו מפגשים שלא יהיה לי על מה לדבר?

מה שיפה בטיפול הדינאמי שאין עקרון מדריך ונושאים שצריך לעבור עליהם ולסמן וי.

ההשקפה היא שכל חוויה שלנו, מהקטנה ביותר, היא חוויה שאנחנו חוות מתוך נקודת המבט שלנו ומתוך הסיפור הפנימי שלנו והיא משקפת את החוויה הגדולה של חיינו.

מכל סיטואציה "זניחה" ביותר כמו ויכוח בחניה, אפשר להגיע לרבדים עמוקים מאוד

בנפש וללמוד דרכה את נקודת המבט ממנה אנחנו חוות את המציאות.

אם יש נושא שעולה במהלך השבוע זה מבורך, אם אין נושא, הוא יעלה כבר מעצמו.

את לא צריכה לדאוג להביא "חומר" לטיפול

מתי רואים תוצאות?

לפי תפיסתי, הטיפול לא נועד לשם הפילוסופיה.

מטרתו לגרום לך לחוות שינויים אמיתיים בחיים.

מתי רואים תוצאות? אין לי דרך לאמוד זאת בזמן. הדרך שלך תלויה בתנגדויות שעלולות לעלות (שהן מאוד טבעיות, חשוב לציין) ועד כמה הן חזקות ושורשיות. 

יש מי שתוך כמה מפגשים תרגיש שינוי משמעותי בחייה ויש מי שייקח לה יותר זמן. אני מאמינה שהכל מדוייק ומתי שיגיע הרגע הנכון זה פשוט יקרה ואת ממש תרגישי את השינוי

חייב להפגש אחת לשבוע? אפשר לרווח מפגשים?

יש חשיבות גדולה מאוד לרצף של המפגשים. ריווח קוטע את הרצף ולא מאפשר עבודה פנימית עמוקה ורציפה.

במהלך השבוע הדברים שעלו במפגש מהדהדים ומתעכלים, עולות תובנות ונופלים לא פעם אסימונים.

ההתבוננות בשבוע שחלף היא חלק מאוד חשוב בתהליך והיא תתמסמס אם לא יהיה רצף. 

אני מאוד מקפידה על מפגש שבועי בשעה קבועה